כאשר הילדים שלי היו קטנים ושחקו ביחד עם ילדי השכונה, לפעמים פתאום מישהו היה מתעצבן ולא רצה להמשיך- אז צעק: לא משחקים- שברו את בכלים! וכולם נהיו ברוגז ואחרי כמה זמן שוב שחקו- עם ילדים אחרים.
עכשיו, אני עדה למשחק הרבה יותר ציני- משחקי הממשלה שעדיין לא קמה. משחקי ממשלה ששוברת את הכלים ואף אחד לא רוצה לשחק עם השני. אני יודעת שבקבלה שבירת כלים מתייחס לבריאת העולם אבל...
אני יושבת ממול. לא התעסקתי כל כך בכל התהליך של הבחירות, כי ב53 שנים שאני חיה בארץ האהובה הזאת, תמיד היה לי קל להצביע: אנו דתיים, מאמינים בתורה ועבודה, הולכים לצבא, לומדים בישיבות הסדר ואוניברסיטה, ובגדול המדינה היא הבית ואנחנו לא שואלים מה המדינה יכולה לעשות עבורנו. אנחנו שואלים מה אנחנו יכולים לעשות עבור המדינה.
הקרבנו גם קורבנות. שלמנו מחיר כבד על הבחירה הזאת.
תמיד הצבעתי דתי לאומי. בזמן האחרון יותר ימינה- והרגשתי שכך אני שומרת על הבית. הפעם? לא ידעתי איך לתת את קולי, ובסוף בחרתי בדרך שיאפשר הקמת ממשלה יציבה שתעמוד לשנים מספר.
איך אומרים הצברים? בפנים!
בכל אופן אני לא בטוחה שממשלה צריכה לכופף את חוקי הארץ על מנת לאפשר שלטון של דמויות מפוקפקות, ואני לא רוצה שהממשלה שלי תגרום להדרה של פלחים בעם.
נכון, לא צעדתי אף פעם במצעד גאווה אבל לא עשיתי אף פעם דבר למנוע את המצעד.
נכון, לא שלחתי אף ילד לישיבה חרדית, אבל לא מנעתי מאיש ללמוד שם.
אני חיה עם חברים מגוונים- שמאל וימין- חילוני וחרדי וכל מה שביניהם. יש לי קרובי משפחה שחיים ב"זוגיות אחרת" ולמדתי לכבד ולקבל.
אני רוצה ממשלה שתגביר את הביטחון האישי שלנו, שלא תוריד אנשים לפת לחם, ושלא תאפשר שימוש מופרז בפלסטיק כך שבעוד דור או שניים לא יישאר לנו איפה לשבת מרוב ערמות פלסטיק ופסולת עמידה.
אני רוצה ממשלה שתכבד את האחר- כולל בתי המשפט.
והכי חשוב- ואהבת לרעך כמוך. לא מתאים לי מלחמת רעלות עם ירי ברחובות- בשום צורה.
ואני שואלת: יש ממשלה? כזאת שתמשול לטובת כולנו, או שיש ממשלה שתרפד את כיסאות הכנסת בזהב ותתעלם ממה שבאמת חשוב?
1 commentaire